אנשים רבים תוהים לעצמם כיצד תנוהל הירושה לאחר מותם. הכוונה היא מי יהיה אחראי לכך שהירושה תבוצע כפי הנדרש, וללא שום דופי. דעו לכם שכיום ישנן שתי אפשרויות פופולאריות בישראל, כאשר האחת מהן היא בית הדין הרבני והשנייה תהיה בית המשפט האזרחי. כל אחת מהן מציעה אופן שיפוט שונה המתבסס על ראיית עולם שונה לחלוטין. כך למשל בית הדין הרבני יתבסס על התנ״ך, ולעומת זאת בית המשפט יתן את מלוא הכובד לחוקי מדינת ישראל.אין שיטה אחת נכונה, הכל תלוי בראיית העולם של בני המשפחה של הנפטר.

השיטה הישראלית תכיר בשתי דרכים לחלוקת העיזבון. האחת תהיה על פי ראותו של בית הדין, והאחרת תהיה כמילה ומילה על פי צוואתו של הנפטר. בכל אופן, כאשר הצוואה תהיה לא תקינה, בית הדין יצטרך להחליט מי יקבל את הירושה. ההליך יבוצע בהתאם לחוקי הירושה הקבועים בחוק, כך שבסופו של דבר יהיה שוויון מלא.

בית הדין הרבני 

כאשר תבוצע החלוקה על פי בית הדין הרבני, בדרך כלל תהיה העדפה לבן המשפחה הבכור. כך למשל, על פי דיני התורה, על בן המשפחה הבכור לקבל פי 2 מנכסי המוריש ביחס לכל בן משפחה אחר. דרך חלוקה זו מצטרפת לשלל רעיונות נוספים אשר מקורם בדת היהודית. אט אט פחות אנשים עושים שימוש בבית הדין הרבני לצורך זה, אולם העניין עדיין פופולארי למדי.

צו ירושה

במידה והנפטר הלך לעולמו ולא הותיר אחריו צוואה, אזי בית המשפט יצטרך להמציא את הצו המשפטי שיקרא צו ירושה. צו ירושה מגדיר במפורש את אופן החלוקה של הנכסים וזאת על פי הדין הישראלי. בדרך כלל נעשה שימוש בבית הדין האזרחי ולא הרבני לצורך כך.

ירושה על פי צוואה

החוק הישראלי קובע שאת צוואתו של הנפטר יש למלא מילה במילה כפי הכתוב. אולם לצד זאת החוק מגדיר ומסביר גם אודות הדרך התקינה למילוי הצוואה. על פי החוק יש לאדם את החופש המוחלט למלא את הצוואה כראות עיניו, וללא שום מגבלה בשאלה של זהות היורש. אין חובה שהיורש יהיה חלק ממשפחתו האישית, הוא יכול להיות גם מכר או בן משפחה מרוחק.

כמו כן, החוק הישראלי מסמיך את בית המשפט להיות האחראי על מילוי הצוואה. בית המשפט ידאג שחלוקת הנכסים נעשית במידה הוגנת ושווה, כך שאף אחד מבני המשפחה לא יופקר, וכמובן שזאת בהתאם למה שנכתב בצוואה עצמה.