לעמוד הקודם – סדר חקירת העדים ואופן חקירת העדים

עד תביעה שלא נקרא להעיד: לעיתים יכולה להיות סיטואציה בה התביעה רשמה אדם כעד מטעמה אך היא אינה קוראת לו להעיד במשפט. במקרה שעורך דין פלילי מטעם הנאשם קרא לעד להעיד, בית המשפט מוסמך להתיר לעורך דין פלילי של הנאשם לחקור את העד בחקירה ראשית כאילו היית החקירה שכנגד ולקבוע את הסדר בו יחקר העד על ידי בעלי הדין האחרים.

עד עויין: עד יוכרז לעד עויין במקרה שהעדות שמוסר העד אינה עומדת בקנה אחד עם העדות שמסר בחקירת המשטרה, וכן בית המשפט מוסמך להכריז על עד עויין גם מסיבה אחרת. במקרה שבית המשפט מכריז כי עד מהווה עד עויין, לבית המשפט סמכות להתיר לבעל הדין לחקור את העד בחקירה הראשית, כאילו מדובר בחקירה נגדית, וכן לקבוע באיזה סדר יחקר העד על ידי בעלי הדין האחרים.

זכות חקירה שכנגד: אם לבית משפט יש סיבה להניח שעד שזומן להעיד על ידי נאשם יעיד לרעתו של הנאשם שזימן אותו, לבית המשפט סמכות להרשות לעורך דין פלילי של נאשם אחר לחקור את העד חקירה נגדית עוד בטרם שחקר אותו התובע, וזאת אם הוא עדין לא נחקר בחקירה ראשית על ידי הנאשם שזימן אותו לעדות.

עדות מטעם בית המשפט: אם עד נקרא להעיד ביוזמתו של בית המשפט, אזי בית המשפט יתן לבעלי הדין אפשרות לחקור אותו בחקירה נגדית בסדר שיקבע על ידי בית המשפט.

העמוד הקודם – סיכומים ונאשם שאינו מסוגל לעמוד לדין

לסדר חקירת העדים יכולה להיות משמעות על אופן ניהול ההליך ולכן סדר חקירת העדים מוסדרת במסגרת חוק סדר הדין הפלילי. הכלל הבסיסי קובע שאדם שצפוי להעיד, אך טרם העיד, לא יהיה נוכח באולם המשפט בעת חקירתו של עד אחר. הרציונל בבסיס קביעה זו הינו להבטיח שעד לא יתאם את עדותו לעדות של עד ששמע קודם לכן. עם זאת, היה ועד שמע את העדות של עד אחר, אין הדבר פוסל את עדותו מיוסדה, אלא הדבר ילקח בחשבון בבחינת משקלה של העדות.

כמו כן, הכלל בדבר האיסור לשמוע עדות של עד אחר אינו חל על הנאשם, אשר כןן רשאי להיות נוכח בעדויות, גם אם עדין לא העיד. לעניין זה יש להזכיר כי למעט במקרים יוצאי דופן, הנאשם צריך להעיד ראשון.

בטרם מתחילה עדותו של עד, בית המשפט יזהיר את העד בהתאם להוראות חוק לתיקון דיני הראיות (אזהרת עדים וביטול שבועה).

חקירת עד: כשעד עולה להעיד הוא יחקר תחילה על ידי בעל הדין אשר זימן את העד להעיד, כשחקירה זו מכונה חקירה ראשית. לאחר שבעל הדין שזימן את העד מסיים לחקור אותו, בעל הדין שכנגד רשאי לחקור את העד, וחקירה זו מכונה חקירה נגדית.

לאחר שבעל הדין שכנגד מסיים את החקירה הנגדית, בעל הדין אשר זימן את העד להעיד וחקר אותו בחקירה ראשית רשאי לחקור את העד שנית בחקירה המכונה חקירה חוזרת. בדרך כלל הזכויות של הצדדים לחקור את העדים מתמצאת בחקירות האמורות, אך במקרה שאחד מבעלי הדין מבקש לשאול את העד שאלה נוספת לאחר החקירות האמורות, לבית המשפט סמכות להתיר לבעל הדין לעשות כן.

מכיוון שהתביעה היא זו שמביאה את עדיה לפני הנאשם, בפרשת התביעה קודם נחקרים העדים שמביאה התביעה ועורך דין פלילי של הנאשם חוקר אותם חקירה נגדית.

חקירה בידי בית המשפט: לאחר שהתביעה ועורך דין פלילי מטעם הנאשם מסיימים לחקור עד, לבית המשפט יש סמכות לחקור אף הוא את העד. כמו כן, גם במהלך חקירה שמנהל אחד מבעלי הדין לבית המשפט מותר לשאול את העד שאלה, על מנת להבהיר עניין שמתעורר בחקירה ומצריך הבהרה.

חקירה נוספת בידי בעלי הדין: במקרה שבית המשפט חוקר עד, לבעלי הדין מותר לחקור את העד חקירה נוספת על מנת להבהיר עניין שעלה במסגרת חקירתו של בית המשפט ומצריך הבהרה נוספת.

עדים במשפט של נאשמים אחדים: במקרה שישנם מספר נאשמים שהואשמו בכתב אישום אחד, בעלי הדין רשאים לפנות לבית המשפט על מנת לבקש שחקירת העדים תתבצע בסדר כזה או אחר. היה ובעל דין אינו מבקש להעיד את העדים בסדר מסויים, או צד מבקש לחקור בסדר מסויים ובית המשפט לא מאשר, חוק סדר הדין הפלילי קובע כי סדר חקירת העדים יהיה כדלקמן: כאשר התביעה מביאה עד, לעורך דין פלילי של הנאשם רשאי לחקור את העד בחקירה שכנגד, לכן העד יחקר על ידי עורכי הדין הפליליים של הנאשמים בהתאם לסדר שאלו רשומים בכתב האישום.

כשמדובר בעד מטעם נאשם, יחקור אותו ראשית עורך דין פלילי של הנאשם שזימן את העד בחקירה ראשית ולאחר מכן יחקרו אותו יתר הנאשמים אשר מפורטים בכתב האישום בהתאם לסדר בו הם מופיעים בו.

לעמוד הבא – חקירת עדים – הוראות נוספות

לעמוד הקודם – ראיות נוספות מטעם התביעה ומטעם בית המשפט

לאחר שבא לסיומו שלב הבאת כל הראיות, לרבות הראיות מטעם בית המשפט וסתירת ראיות אלו, או במקרה שהנאשם הודה בעובדות המפורטות בכתב האישום ולכן כלל לא הובאו ראיות מטעם בית המשפט, מגיע שלב הסיכומים לעניין האשמה.

התובע משמיע ראשון את סיכומיו לעניין האשמה ולאחר מכן עורך הדין הפלילי מביא בפני בית המשפט את סיכומיו לעניין האשמה.

היה ובית המשפט קובע בהתאם לחוק לטיפול בחולי נפש או בהתאם לחוק הסעד (טיפול במפגרים) שאין באפשרותו של נאשם לעמוד לדין, לאור העדר כשרותו לכך, בית המשפט יפסיק את ההליכים נגד הנאשם. עם זאת, עורך דין פלילי של הנאשם רשאי לבקש מבית המשפט שלמרות שנקבע שהנאשם אינו כשיר לעמוד לדין, תבורר אשמתו. במקרה של בקשה לבירור האשמה, בית המשפט ינהל את המשפט ויברר את האשמה, ולבית המשפט אף סמכות להורות על ברור האשמה מיוזמתו, ללא בקשת עורך הדין הפלילי של הנאשם, וזאת מטעמים מיוחדים שיירשמו.

רצון לברר אשמה במקרה של נאשם שאינו כשיר לעמוד לדין הינו בדרך כלל במקרה בו מעוניינים שהנאשם לא ישאר עם כתם הספק של ביצוע מעשה פלילי, מכיוון שהמשמעות של הפסקת המשפט הינה העדר הרשעה, אך גם העדר זיכוי.

במקרה שלאחר ברור האשמה של הנאשם שאינו כשיר לעמוד לדין, בית המשפט מגיע למסקנה שלא הוכח שהנאשם ביצע את העבירה בה הואשם, או בית המשפט מגיע למסקנה שהנאשם אינו אשם לא מחמת היותו חולה נפש, אזי בית המשפט יזכה את הנאשם. במקרה שבית המשפט לא מגיע למסקנה שיש לזכות את הנאשם, בית המשפט יפסיק את הליכי ברור האשמה ללא הרשעת הנאשם, ולבית המשפט סמכות להפסיק את ההליכים אף לפני סיום בירור האשמה.

לעמוד הבא – סדר חקירת העדים ואופן חקירת העדים

לעמוד הקודם – בירור האשמה – פרשת ההגנה

לאחר שתמה פרשת ההגנה בית המשפט יכול להתיר לתביעה להביא בפני בית המשפט ראיות נוספות שמטרתן לסתור טענות שהביא עורך דין פלילי במסגרת פרשת ההגנה, אם הראיות שהביא פרשת ההגנה הינן ראיות שהתביעה לא יכולה הייתה לצפות להן מראש, או במקרה שהתביעה מעוניינת להוכיח עובדות שהנאשם הודה בהן בראשית המשפט ולכן התביעה לא הוכיחה אותן, אך בשלב מאוחר יותר הנאשם חזר בו מהודייתו, ולכן התביעה צריכה להוכיח עובדות אלו.

סתירת ראיות נוספות: במקרה שבית המשפט התיר לתביעה להביא ראיות נוספות לאחר סיום פרשת ההגנה מהסיבות האמורות לעיל, לעורך הדין של הנאשם יש זכות להביא בפני בית המשפט ראיות נוספות שמטרתן לסתור את הראיות הנוספות של התביעה.

ראיות מטעם בית המשפט: לאחר שגם התביעה וגם עורך דין פלילי מטעם הנאשם סיימו לביא בפני בית המשפט את כל ראיותיהם, לבית המשפט יש סמכות, אם הוא רואה לנכון לעשות כן, להורות על הזמנה של עדים נוספים, לרבות עדים שכבר העידו בפני בית המשפט, וכל בית המשפט מוסמל להורות על הבאת ראיות נוספות, וזאת אם אחד מבעלי הדין ביקש לעשות כן, ואף ביוזמתו של בית המשפט.

סתירת ראיות מטעם בית המשפט: במקרה שלאחר שהצדדים סיימו להביא את ראיותיהם ומובאות ראיות נוספות בהתאם לסמכות האמורה של בית המשפט, יש לתביעה ולעורך דין פלילי המייצג את הנאשם זכות להביא לראיות לסתירה הראיות הנוספות, אך זכות זו מותנת בקבלת רשותו של בית המשפט.

לעמוד הבא – סיכומים ונאשם שאינו מסוגל לעמוד לדין

לעמוד הקודם – בירור האשמה – פרשת התביעה

אם לאחר שמסתיימת פרשת התביעה ובית המשפט לא קובע כי יש לזכות את הנאשם מכיוון שהתביעה לא הוכיחה כי התקיימו העובדות הנדרשות לצורך הרשאה, עורך דין פלילי רשאי להביא בפני בית המשפט את פרשת ההגנה, במסגרתה עורך הדין הפלילי מציג את הראיות הסותרות את טענות התביעה. בטרם עורך דין פלילי מציג את ראיות ההגנה, הוא רשאי להציג בפני בית המשפט דברי פתיחה.

סדר הפתיחה והבאת ראיות של נאשמים אחדים: כאשר במסגרת כתב אישום הואשמו מספר נאשמים, עורכי הדין הפליליים ישאו את נאומי הפתיחה שלהם, אם הם מעוניינים לשאת כאלו, בהתאם לסדר בו רשומים הנאשמים בכתב האישום. לאחר שכל עורכי הדין של הנאשמים נשאו את דברי הפתיחה, הם יביאו בפני בית המשפט את הראיות בהתאם לסדר בו הנאשמים רשומים במסגרת כתב האישום. לבעל דין יש זכות לבקש מבית המשפטט כי פרשות ההגנה יוצגו בסדר שונה מהסדר בו רשומים הנאשמים.

דברי הנאשם: עניין מהותי שיש לתת אליו את הדעת הינו כיצד על הנאשם לנהוג במסגרת פרשת ההגנה. חוק סדר הדין הפלילי מתיר לנאשם להעיד כעד מטעם ההגנה, אל מנת שהוא יוכל להציג את גרסתו. עם זאת, נאשם הבוחר להעיד כעד הגנה עשוי יהיה להיחקר לאחר מכן בחקירה נגדית של התביעה. כמו כן, הנאשם רשאי אף להימנע מלהעיד.

כאשר נאשם בוחר להעיד כעד הגנה, הוא נדרש להעיד בראשית פרשת ההגנה, אך לבית המשפט סמכות לקבוע כי הנאשם יעיד בשלב מאוחר יותר בפרשת ההגנה, אם מוגשת מטעם הנאשם בקשה לעשות כן.נדרש להס

בית המשפט נדרש ליידע את הנאשם שהוא אינו מחוייב להעיד, וכי במקרה שהנאשם בוחר שלא להעיד, הימנעות של נאשם מלהעיד עשויה לשמש חיזוק לראיות התביעה. בנוסף, הימנעות של נאשם מלהעיד יכולה אף לשמש סיוע לראיות התביעה, אך לא תשמש סיוע לצורך סעיף 11 לחוק לתיקון הראיות (הגנת ילדים) או לצורך סעיף 20 לחוק הליכי חקירה והעדה של אנשים עם מוגבלות.

על אף האמור לעיל, במקרה שנאשם נמנע מלהעיד, הימנעותו לא תשמש לחובתו, במקרה שישנה חוות דעת מומחה הקובעת כי הנאשם הינו בעל מוגבלות שכלית או מוגבלות נפשית בהתאם להגדרה של מוגבלויות אלו בחוק הליכי חקירה והעדה של אנשים עם מוגבלות, ואם ניכר כי בשל המוגבלות של הנאשם הוא נמנע מלהעיד.

סייג לחקירת נאשם: בסיטואציה במסגרתה נאשם כן בוחר להעיד בפרשת ההגנה, ישנן הגבלות מסויימות על חקירתו הנגדית של הנאשם, לפיהן אסור לתביעה לשאול את הנאשם בנוגע להרשעות קודמות שהיו לו, אלא אם הנאשם ביוזמתו העיד במסגרת חקירתו האישית על כך שהוא בעל אופי טוב, או אם במסגרת פרשת ההגנה הובאו ראיות אחרות שנועדו להעיד על אופיו הטוב של הנאשם.

לא האמור לעיל, ניכר כי השאלה האם להעיד את הנאשם או לא, מהווה שאלה מורכבת שבמסגרתה נשדרש עורך דין פלילי לקבוע את מאזן הסיכונים והסיכויים במסגרת התיק וחוזקת ראיות התביעה וההגנה.

כשהנאשם ועורך דינו הפלילי מסיימים להציג את פרשת ההגנה, יודע עו"ד פלילי לבית המשפט שתמה פרשת ההגנה.

לעמוד הבא – ראיות נוספות מטעם התביעה ומטעם בית המשפט

עמוד קודם – הודיה וחזרה מהודיה

כאשר נאשם לא הודה בעובדות שדי בהן לשם הרשעתו באישום או באחד מהאישומים המפורטים במסגרת כתב האישום, או שהנאשם הודה בעובדות שיש בהן כדי להרשיעו, אך בית המשפט לא קיבל את הודייתו, התביעה תביא לפני בית המשפט את ראיותיה לגבי טענות שלגביהן לא הודה הנאשם. בטרם מביאה התביעה לפני בית המשפט את פרשת התביעה, התביעה רשאית לתת דברי פתיחה. עם סיום הצגת ראיות התביעה במסגרת פרשת התביעה תודיע התביעה שפרשת התביעה הסתיימה.

לאחר שהתביעה מודיעה שפרשת התביעה הסתיימה, בית המשפט מוסמך להודיע על זיכוי בשל העדר הוכחה לכאורה. כלומר, היה ופרשת התביעה נסתיימה ולא הוכחה אף אשמה לכאורה נגד הנאשם, הרי שאין טעם להמשיך את פרשת התביעה ובית המשפט יזכה כבר בשלב זה את הנאשם. זיכוי בשל העדר הוכחה יכול להינתן על ידי בית המשפט ביוזמתו של בית המשפט או ביוזמתו של הנאשם, וזאת לאחר שנתן לתובע להשמיע את טענותיו בעניין זה.

לעמוד הקודם – טענת במקום אחר הייתי

במקרה שהנאשם הודה בעובדה או עובדות המפורטות בכתב האישום באמצעות הודיה בכתב לפני המשפט, או בהודיה במהלך המשפט, לנאשם זכות לחזור בו מההודיה בכל שלב, כולה או מקצתה. עם זאת, על מנת שנאשם יחזור בו מהודיה עליו לקבל את רשות בית המשפט, אשר יותיר חזרה מהודיה של נאשם רק מטעמים מיוחדים שירשמו.

חזרה מהודיה באישור בית המשפט מותרת אף לאחר שלב הכרעת הדין, ובמקרה שבית המשפט התיר חזרה מהודיה לאחר הכרעת הדין, אזי בית המשפט יבטל את הכרעת הדין, אם הכרעת הדין מבוססת על הודית הנאשם ויחדש את הדיון בהתאם לנסיבות הרלוונטיות.

כאשר נאשם מודה בעובדה, יש לראות את העובדה כמוכחת. על אף האמור, לבית המשפט יש סמכות שלא לקבל את ההודיה של הנאשם כראיה, ואז אין לראות את ההודיה כעובדה מוכחת, וכך גם במקרה שבית המשפט מאשר חזרה מהודיה.

במקרה שבמסגרת כתב אישום אחד יש מספר נאשמים אשר הואשמו במשותף ורק אחד מהנאשמים או חלק מהם הודות בעובדות שיש בהן כדי לגרום להרשעתם של הנאשמים שהודו, ואילו שאר הנאשמים לא הודו בעובדות, בית המשפט לא יגזור את דינם של הנאשמים שהודו בעובדות בטרם יסיים בית המשפט לדון במשפטם של הנאשים אשר לא הודו. כלומר, הנאשמים שהודו יצטרכו להמתין עד שבית המשפט יסיים לדון בעניינם של הנאשמים שלא הודו, ורק אז בית המשפט יגזור את דינם של כל הנאשמים.

על אף האמור לעיל, לכלל האמור יש מספר סייגים: ראשית, במקרה של נאשם שהודה כאמור והתובע ועורך דין פלילי של הנאשם מודיעים לבית המשפט שהוא יקרא להעיד במשפט של הנאשמים האחרים, אזי יש לגזור את דינו של הנאשם וזה יעיד במשפטם של הנאשמים האחרים, רק לאחר שניתן גזר דינו. הרציונאל הניצב בבסיס קביעה זו הינו להבטיח שלא יהיה מצב בו הנאשם שהודה יניח שכדאי לו להפליל את הנאשמים האחרים, על מנת שבית המשפט יתחשב בו כשיגזר דינו. שנית, גזר דין של נאשם שהודה יכול להינתן לפני סיום משפטם של הנאשמים האחרים בנסיבות מיוחדות שירשום בית המשפט.

לעמוד הבא – בירור האשמה – פרשת התביעה

לעמוד הקודם – תשובת הנאשם לאישום

היה והנאשם מעוניין לטעון טענת 'במקום אחר הייתי', קרי – לטעון שבמועד בו נטען כי הנאשם ביצע את העבירה, הנאשם כלל לא היה במיקום בו התביעה טוענת שהיה, עליו לטעון כך בשלב זה ובשלב זה בלבד. בית המשפט מחוייב להסביר לנאשם כי אם הוא מעוניין לטעון טענת במקום אחר הייתי, זה המועד היחיד לטעון אותה.

אם הנאשם אינו טוען טענת 'במקום אחר הייתי', או לחילופין טוען טענת במקום אחר הייתי, אך לא ציין מהוא המקום בו היה, לא תהיה לנאשם רשות להציג ראיות, בין אם מדובר בעדות שלו ובין אם מדובר בעדות של אחר, על מנת להוכיח טענה זו, אלא אם בית המשפט יתן לו רשות לעשות כן.

לעמוד הקודם – טענות מקדמיות

לאחר שלב הטענות המקדמיות, היה ולא בוטל כתב האישום כתוצאה מטענה מקדמית, בית המשפט ישאל את הנאשם מה תשובתו לאישום. לנאשם יש מספר אפשרויות תגובה: לנאשם יש זכות לא להשיב לאישום, ואם הנאשם מעוניין להשיב לאישום, באפשרותו להודות בעבדות המפורטות ונטענות במסגרת כתב האישום, כשבאפשרותו להודות רק בחלק מהעובדות. לחילופין, הנאשם רשאי לכפור בעובדות המפורטות בכתב האישום.

בנוסף להודיה או כפירה של הנאשם, הנאשם יכול לטעון לעובדות נוספות. אם הנאשם בחר להשיב לאישום, ללא קשר לתשובתו, לבית המשפט יש זכות ללשאול את הנאשם שאלות, אך לבית המשפט סמכות לשאול רק שאלות לצורך הבהרת תשובותיו של הנאשם ולא מעבר לכך. לעורך דין פלילי סמכות להגיב לשאלות בית המשפט במקום הנאשם.

להימנעות של נאשם מלהשיב לאישום או הימנעות מלהשיב לשאלות בית המשפט עלולה להיות השלכה ראייתית, מכיוון שההימנעות עלולה להחשב כחיזוק למשקל ראיות התביעה, לכן למרות שיש לנאשם זכות שלא לענות, העדר מענה עלול לשמש כנגדו. בית המשפט נדרש להסביר לנאשם את התוצאה האמורה מהימנעותו להשיב לאישום.

לעמוד הבא – טענת במקום אחר הייתי

לעמוד הקודם – הסכמה בדבר עובדות, ראיות וטענת פסלות

לאחר שמתחיל המשפט לנאשם יש זכות לטעון שורה של טענות מקדמיות, כשבניהן טענות: חוסר סמכות מקומית; חוסר סמכות עניינית; פגם או פסול בכתב אישום; העובדות המתוארות בכתב האישום אינן מהוות עבירה; זיכוי או הרשעה קודמת בשל מעשה נושא כתב האישום; קיומו של משפט פלילי תלוי ועומד נגד נאשם בשל מעשה נושא כתב האישום; חסינות ; התיישנות, וטענה כי הגשת כתב האישון או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית.

כשנטענת טענה מקדמית על ידי הנאשם או עורך דינו הפלילי בפני בית המשפט, לתובע יש זכות להשיב לטענה המקדמית. עם זאת, בית המשפט סבור שאין בסיס לטענה המקדמית, יש לו סמכות לדחות את הטענה אף ללא תגובה של התובע. כשנטענת טענה מקדמית, בית המשפט יחליט בטענה לאלתר, אלא אם הוא רואה לנכון להשהות את מתן ההחלטה לשלב מאוחר יותר במשפט.

אם בית המשפט מקבל טענה מקדמית שטוען הנאשם, לבית המשפט יש סמכות לתקן את כתב האישום בהתאם לטענה הקדמית, או לבטל את האישום. כמו כן, היה ועניינה של הטענה המקדמית הינו חוסר סמכות, לבית המשפט סמכות להעביר את התביעה לבית המשפט המוסמך, בהתאם להוראות חוק בתי המשפט.

גם אם הנאשם לא טען טענות מקדמיות עם תחילת המשפט, יש לנאשם זכות לטעון טענות מקדמיות אף בשלב מאוחר יותר של המשפט. עם זאת, חלק מהטענות המקדמיות מותר להעלות בשלב מאוחר יותר במסגרת המשפט, רק ברשותו של בית המשפט.

לעמוד הבא – תשובת הנאשם לאישום