לעמוד הקודם – טענת במקום אחר הייתי
במקרה שהנאשם הודה בעובדה או עובדות המפורטות בכתב האישום באמצעות הודיה בכתב לפני המשפט, או בהודיה במהלך המשפט, לנאשם זכות לחזור בו מההודיה בכל שלב, כולה או מקצתה. עם זאת, על מנת שנאשם יחזור בו מהודיה עליו לקבל את רשות בית המשפט, אשר יותיר חזרה מהודיה של נאשם רק מטעמים מיוחדים שירשמו.
חזרה מהודיה באישור בית המשפט מותרת אף לאחר שלב הכרעת הדין, ובמקרה שבית המשפט התיר חזרה מהודיה לאחר הכרעת הדין, אזי בית המשפט יבטל את הכרעת הדין, אם הכרעת הדין מבוססת על הודית הנאשם ויחדש את הדיון בהתאם לנסיבות הרלוונטיות.
כאשר נאשם מודה בעובדה, יש לראות את העובדה כמוכחת. על אף האמור, לבית המשפט יש סמכות שלא לקבל את ההודיה של הנאשם כראיה, ואז אין לראות את ההודיה כעובדה מוכחת, וכך גם במקרה שבית המשפט מאשר חזרה מהודיה.
במקרה שבמסגרת כתב אישום אחד יש מספר נאשמים אשר הואשמו במשותף ורק אחד מהנאשמים או חלק מהם הודות בעובדות שיש בהן כדי לגרום להרשעתם של הנאשמים שהודו, ואילו שאר הנאשמים לא הודו בעובדות, בית המשפט לא יגזור את דינם של הנאשמים שהודו בעובדות בטרם יסיים בית המשפט לדון במשפטם של הנאשים אשר לא הודו. כלומר, הנאשמים שהודו יצטרכו להמתין עד שבית המשפט יסיים לדון בעניינם של הנאשמים שלא הודו, ורק אז בית המשפט יגזור את דינם של כל הנאשמים.
על אף האמור לעיל, לכלל האמור יש מספר סייגים: ראשית, במקרה של נאשם שהודה כאמור והתובע ועורך דין פלילי של הנאשם מודיעים לבית המשפט שהוא יקרא להעיד במשפט של הנאשמים האחרים, אזי יש לגזור את דינו של הנאשם וזה יעיד במשפטם של הנאשמים האחרים, רק לאחר שניתן גזר דינו. הרציונאל הניצב בבסיס קביעה זו הינו להבטיח שלא יהיה מצב בו הנאשם שהודה יניח שכדאי לו להפליל את הנאשמים האחרים, על מנת שבית המשפט יתחשב בו כשיגזר דינו. שנית, גזר דין של נאשם שהודה יכול להינתן לפני סיום משפטם של הנאשמים האחרים בנסיבות מיוחדות שירשום בית המשפט.
