עורכי דין – שפירא, פרידמן, צבר

עו"ד | עורך דין | עורכי דין רותם שפירא

ינואר 22nd, 2012

בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב – יפו

ת"ק 23668-04-11 רונן ואח' נ' פלאפון תקשורת בע"מ

בפני כב' השופטת  לימור רייך

תובעות

1.ליעד רונן

2.נורית חיה פלבר

נגד

נתבעת

פלאפון תקשורת בע"מ

פסק דין

עיקר התביעה הינה חיובים בשל שימוש חורג לכאורה מחבילת גלישה אשר נרכשה ע"י תובעת 1 (להלן תיקרא:"התובעת"). הגלישה הינה באמצעות מודם סלולרי. סך התביעה הנו 28,000 ש"ח.

טענות התובעות בקצרה:

התובעת התחברה לחבילת גלישה בעלת נפח של 18 GB שמציעה הנתבעת. החיבור נעשה באמצעות "נט סטיק" סלולרי. במהלך מספר חודשים בוצעו חריגות אשר, לטענת התובעת, היו בלתי סבירות. יתרה מכך, התובעת לא הצליחה לקבל הסבר ממה מורכבים החיובים האלו.

הסכום הכולל עבור החבילה אליה התחברה התובעת הנו בסך של כ-88 ₪ ל-18 GB. כמו כן, ניתנה לטובעת הטבה – מחשב נובו במתנה. החריגה מסתכמת בלמעלה מ-10,000 לחודש ולטענת התובעת מדובר בסכום עתק, שלא יכול לנבוע מהשימוש הרגיל והסטנדרטי שנעשה על ידיה.

התובעת לא שילמה את הוראות הקבע במלואן, כפי שהתחייבה לנתבעת, כאשר מתוך 18 תשלומים שולמו על ידי התובעת 12 תשלומים בלבד.

התביעה שהוגשה ע"י התובעות כוללת את כל התשלומים שבוצעו על ידן. כמו כן כוללת התביעה עוגמת הנפש שנגרמה להן ע"י הנתבעת, וזאת כתוצאה של חסימת כרטיס אשראי שלא כדין בניסיון לחייב את התובעת בסכום החורג מזה שהתחייבה אליו במסגרת חבילת גלישה. סכום התביעה הנו 28,000 ש"ח.

טענות הנתבעת בקצרה

לטענת הנתבעת, ביום 10/2/10 התקשרו הצדדים בהסכם לאספקת שירותים סלולאריים , במסגרתו רכשו התובעות מכשיר מודם סלולארי מדגם טליט תוך הצטרפות לתוכנית "מחשב נייד מתנה מהנתבעת".

כחלק בלתי נפרד מהתוכנית נהנו התובעות מחבילת גלישה בנפח של 18 GB  כאשר מחיר כל GB נוסף , מעבר לחבילה, עומד על סך של 11.88 אגורות.

לטענת הנתבעת, נעשתה חריגה משמעותית מחבילת הגלישה ע"י התובעות, אשר גלשו בהקפים רבים מהרבה מ-18 GB, ומכאן מקור החיוב.

לטענת הנתבעת, זוכתו התובעות בחיוב החורג בגין הגלישה בסך של 6,748.61 ₪, וזאת על מנת ללכת לקראת התובעות, שהלינו על החיוב. זאת למרות חריגה משמעותית מחבילת הגלישה- חריגה בהיקף של64 GB  .

חודש לאחר מכן, נעשתה פנייה נוספת של התובעות לנתבעת, וזאת בעקבות חיוב של כ-14,000 ₪, חיוב אשר מקורו חריגה בגלישה. כצעד חריג, זוכו התובעות פעם נוספת כאשר התנבעת הדגישה בפני התובעות את חשיבות הגלישה בהתאם להיקף הכלול בתוכנית והתריעה שאחרת התובעות יחויבו בהתאם.

לאחר שבוצעה חריגה נוספת בסכום של כ-3,500 ₪ (במרץ 2011) סירבה הנתבעת לזכות את התובעות, בהתבסס על טענה שלא חלה כל תקלה במכשיר המודם. ההוכחה לפעילות התקינה של המודם מתבססת על העובדה שבמהלך החודשים בהם לא בוצעה חריגה מהיקף של תוכנית הגלישה לא בוצעו גם חריגות בחיובים.

לסיכום טענה הנתבעת, כי אין שום הצדקה לסכום התביעה שנבחר ע"י התובעות. כמו כן, התעלמו התובעות מהזיכויים שקיבלו מהנתבעת ודין התביעה להדחות. על התובעות לשאת בהוצאות הנתבעת ובתשלום יתרת החוב שעוד שעוד קיים אצלן.

דיון

טענות התובעות עקרן הפרת ההסכם ע"י הנתבעת, כיוון שלא נמסר פירוט המסביר תכני חריגה בגלישה. מאחר ולא נמסר פירוט, לא התאפשר לתובעת לערער את החיוב. כמו כן, טוענת התובעת שהיא בצעה גלישה "רגילה", ונמנע להוריד תכנים שתופסים נפח גדול כגון סרטים ושירים. לטענת התובעות, הן הקפידו על הוראות שניתנו להן ע"י הנתבעת, כגון הוצאת מודם בתום השימוש. על סמך הטענות הנ"ל, לא תתכן חריגה המתוארת בשלוש החשבוניות נשוא התביעה.

בגין החבילה אותה קיבלה התובעת, התחייבה הנתבעת לספק שירותי גלישה בנפח של 18 GB ובתשלום חודשי קבוע של 88 ₪, זאת בנוסף להתקשרות בת 18 חודשים ותשלום קבוע, ומתנה אותה קיבלה התובעת- מחשב נייד. עיקר המחלוקת בין הצדדים הוא שאלת החיוב בגין שימוש חורג מתוכנית הגלישה אליה הצטרפה התובעת.

אין מחלוקת בין הצדדים באשר להסכם ההתקשרות ואין מחלוקת שהנתבעת זכתה את התובעת. ה זיכויים נעשו בגין שתי חשבוניות- האחת בגין אוגוסט על סך של כ- 7,000 ₪ והשנייה בגין ספטמבר על סך של  כ- 14,000 ₪. לפי עדות נציג הנתבעת, זהו חלק ממדיניות הנתבעת לזכות לקוחות בפעם הראשונה בגין ביצוע חריגה, בטענה שמיוחסת ללקוח אי ידיעה. בפעם שנייה זוכתה התובעת על מנת לעזור לה, לדברי הנציג "חיפשו סיבה לזכות אותה שוב, זיכינו גם בחיוב השני."

מטרת חוק הגנת הצרכן היא לתת לצרכן אפשרות לבצע עסקה בהתבסס על מלוא המידע הנאות שצריך להיות אצלו בעת ביצוע עסקה. זאת כדי שיוכל לגבש החלטה כלכלית בתנאי וודאות. בחוק זה ישנו חיזוק ל חובת הגילוי הרחבה, המופיע בשני סעיפים: סעיף 2 העוסק בהטעיה וסעיף 4 המחייב גילוי פרטים מהותיים בעסקה.

ממילא ידה של הנתבעת על העליונה, כיוון שזו חברה כגדולה אל מול הצרכן הבודד.

האם התובעת ביצעה את החריגה בגלישה המיוחסת לה? האם על התובעת לשאת בעלויות של אותה החריגה, כאשר הצדדים הסכימו ביניהם שעל התובעת לשלם על גלישה, גם אם מסיבה כלשהי נעשתה חריגה? החוזה עליו חתמה התובעת, שהנו חוזה אחיד, מעביר את כל האחריות לתשלום על הגלישה לתובעת, בין אם הגלישה בוצעה ובין אם לא.




התנהגות הנתבעת מלמדת שהיא בעצמה סברה שאין לחייב את הנתבעת מאחר ולא היא בצעה את החריגה הנטענת בגלישה. כמו כן, קודם כל מוטל על התנבעת להמציא את פירוט הגלישה ופירוט החיוב בגין אותה הגלישה לנתבעת, זאת על מנת שהטובעת תוכל לבסס את טענתה שלא היא ביצעה את הגלישה. מאחר ולא סופק פירוט זה, ועל סמך התנהגות הנתבעת קיים יסוד סביר להניח שהנתבעת עצמה סברה שלא בוצע חריגת הגלישה בפועל ע"י התובעת. הנתבעת אוחזת בפירוט שלא המציאה ואף זיכתה את התובעת פעמיים בעבר- על סמך זה נקבע כי טענת הטובעת נכונה ואכן היא לא בצעה כל גלישה החורגת החבילה אליה התחייבה.

מי נושא באחריות התשלום- הצרכן או הנתבעת בהתחשב בכך שמדובר בגלישה שהצרכן לא ביצע?

הרגלי הגלישה היו ידועים לתובעות, ואין זה סביר שיחרגו באופן המחייב תשלום של אלפי שקלים, במיוחד כאשר היתה תקופה בת שנה, טרם החריגה, בה היו לתובעות הרגלי גלישה קבועים (למעט שלושה חודשים עם חריגה כביכול) וחיוב קבוע שנע סביב כ-150 ₪ לחודש.

לפי ההסכם בין הצדדים, על התובעת לשלם בגין גלישה שבוצעה מהמחשב הנייד ע"י שימוש במודם שסיפקה הנתבעת, גם כאשר התובעת טוענת שהיא לא בצעה את הגלישה. אם זאת, ניתן לראות שהנתבעת בעצמה סברה שאין לחייב את הלקוח כאשר החריגה לא מתיישבת עם הרגלי הגלישה של אותו הלקוח. שני הזיכויים שנתנו עבור אותה החריגה הינם הראיה לכך שלדעת החברה, החריגה לא עולה בקנה אחד עם "הסטוריית הגלישה" של התובעת.

נתבעת הנה בעלת יכולת טכנית לגלות "תקלות", כמו כן היא בעלת היכולת לבדוק האם התובעת אכן ביצעה את הגלישה. מכאן, שהאחריות למנוע את אותן התקלות מוטלת על הנתבעת. היה על הנתבעת להתריע בפני התובעת בזמן אמת, על החריגה כביכול על מנת שזו תוכל לעצור את החריגה. אין סיבה לא להאמין לתובעת אשר טוענת שלא בוצעה שום חריגה מעבר לשימוש הרגיל. על סמך הקביעה שהנתבעת היא זאת שאחראית למנוע תקלות ניתן להסיק שחלה עליה גם חובה להתריע על התקלות הללו בפני הלקוח ולעורר את תשומת ליבו, כאשר בפועל הלקוח ידע על החריגה בדיעבד, באמצעות החשבונית החודשית. במצב זה, אין ללקוח אפשרות לתקן דבר. הנתבעת אחראית להודיע ללקוח שהוא ניצל את חבילת הגלישה שלו בהתאם לחוזה, הן ע"י מיסרון/הודעת טקסט או שליחת דואר אלקטרוני ורק אז סביר לצפות מהלקוח להיות אחראי לתקלה או גניבה.

מכיוון שלא נעשה כל ניסיון מצד הנתבעת להזהיר את הלקוח מפני התקלה, הרי שעליה להשיב את הכספים שנגבו בשל החריגות מעבר למה שהתחייב הלקוח.

לא הגיוני להניח שהתובעות היו גולשות ללא הגבלה בניגוד להסכם עם הנתבעת, במיוחד כאשר התובעות העידו שהיו מודעות להרגלי הגלישה שלהן. כמו כן, אם התובעות היו מעוניינות לגלוש ללא הגבלה הרי שיכלו לעשותכן ע"י רכישה של חבעילות נפוצות מחברות מתחרות במחיר אחר אך וודאי שלא במחיר בסדר גודל של למעלה מ-10,000 ₪ לחודש שהנו סכום עתק לכל הדעות.

הנתבעת היתה מחוייבת לוודא שחבילת התקשורת אותה היא מציעה ללקוח אכן המתאימה ביותר עבורו, בהתחשב בצרכי הגלישה שלו. זאת מאחר ומי שאמור לשלם על הגלישה הוא הלקוח ולכן יש להתאים לו את החבילה בטרם ההתקשרות.

התובעת טענה שנפח הגלישה שהוצע לה במסגרת החבילה מתאים לצרכי הגלישה שלה והנתבעת הסכימה לטענה זו, בכך שבחרה לזכות את התובעת בשני תשלומים רצופים. הנתבעת לא בדקה תקינות המודם וגם לא הציע ללקוח לעבור לחבילה אחרת, מה שמחזק את טענת התובעת.
התנהלות התובעות תרמה גם היא למצב שנוצר, שכן לא ביטלה את ההסכם הנתבעת לאחר המקרה הראשון של חיוב חריג וגם לא לאחר המקרה השני. טענת התובעת הייתה ש"חייה תלויים בכך", כלומר שהגלישה הכרחית לצורך עיסוקה וגם חייה. אין מחלוקת לפיה, שלמרות החריגות הגיעו הצדדים להסדרים שהסתכמו בתשלום חלקי עבור החריגות.

התובעת המשיכה לקבל שירותים ומתנות מהנתבעת, אשר היו מותנים בפרק זמן עליו התחייבה להשאר להיות לקוחה של הנתבעת. זאת למרות שהתובעת טענה שהנתבעת הפרה את החוזה ועקב כך יכלה לבחור לסיים את התתקשרות בין הצדדים בכל עת.

סוף דבר, עדות של התובעת לכך שהיא לא בצעה את הגלישה החריגה מתקבלת וגם ככל הנראה הנתבעת הייתה מודעת לעובדה זו ומכאן הזיכויים על החיובים המופרזים. השופט מורה בזאת לנתבעת לזכות את התובעת בגין החיובים אותם התובעת לא ביצעה, בסכום שמעבר לזיכויים אותם כבר קיבלה. עם זאת, על הגלישה שבצעה התובעת בפועל, עליה לשלם לנתבעת בהתאם להסכם ביניהן.

השופט מורה בזאת לנתבעת לחשב מחדש את יתרת החוב של התובעת תוך כדי זיכוי עבור החריגה מהגלישה שקבעתי שלא בוצעה על ידה ואני מורה על דחיית התביעה ללא צו להוצאות.

לפסק דין מקורי