בית משפט השלום בחיפה
ת"פ 39235-02-11 מדינת ישראל נ' אבו פח'ר(עציר) 03 אפריל 2011

39221-02-11

בפני כב' סגנית הנשיא, שופטת אורית קנטור
המאשימה מדינת ישראל

נגד

הנאשם אמין אבו פח'ר (עציר)

נוכחים:
ב"כ המאשימה – עו"ד לרנר
ב"כ הנאשם – עו"ד פרחובניק – סנגוריה ציבורית
הנאשם –באמצעות הליווי

גזר דין

1. הנאשם הואשם, בכתב אישום מתוקן, בעבירות של זילות בית המשפט, איומים, כתיבה והשחתת פני מקרקעין והטרדה באמצעות מתקן בזק – עבירות על סעיפים 255 + 192 + 196 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977, ולפי סעיף 30 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב 1972.
על פי כתב האישום – במהלך שנים 2010-2011, ובעקבות פסק דין שניתן בבית הדין הדרוזי השרעי בעכו ואשר הנאשם לא היה שבע רצון ממנו, הטריד הנאשם את השיח טריף– ראש העדה הדרוזית בישראל ואב בית הדין לערעורים של בית הדין הדרוזי השרעי ואת השיח חלבי, דיין בבית הדין הדרוזי השרעי בעכו, נהג בזילות כלפי דיינים אלו וכלפי בית הדין השרעי, השחית פני מקרקעין ואיים על השיח חלבי באמצעות השיח טריף בפגיעה שלא כדין בחייו, בכבודו ובפרנסתו.
2. על פי כתב האישום המתוקן, שלח הנאשם ממכשיר הטלפון הסלולארי שהיה ברשותו כ-300 מסרונים לטלפון הסלולארי שהיה ברשות השיח טריף, כאשר חלק מהמסרונים כללו תכנים של גידופים נגד הדיינים הנ"ל ואף איומים ביחס לשיח חלבי.
בכתב האישום מפורטים 40 מסרונים מהרשימה הנ"ל, כאשר המסרונים הנושאים את האותיות יג', כב' ו-מ' מהווים, בין היתר, איומים על השיח חלבי.
3. בסמוך לתאריך 23/01/11, השחית הנאשם פני מקרקעין ונהג בזילות כלפי בית הדין השרעי באופן שכתב בטוש על החלק השמאלי של קיר הכניסה לבית הדין מילות גנאי כנגד בית הדין בשפות העברית והערבית, כמפורט בעובדה א2 לכתב האישום, וכן הניח פתקים מתחת לדלת הכניסה של בית הדין, שהכילו מילות גידוף וגנאי נגדם, כמפורט בעובדה הנ"ל.
4. הנאשם הודה בעובדות כתב האישום בתאריך 24/03/11, בית המשפט הרשיע אותו בעבירות שיוחסו לו והצדדים טענו לעונש בתאריך 27/03/11 כמפורט בפרוטוקול.
ב"כ המאשימה הגישה גיליון הרשעות קודמות, לפיו לנאשם הרשעה קודמת משנת 1999, בעבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, גניבה והפרעה לשוטר. ב"כ המאשימה חזרה על עובדות כתב האישום וציינה כי הרקע למעשיו של הנאשם הוא פסק דין שניתן על ידי כב' הדיין חלבי בתאריך 24/10/07, לפיו הוכרזו הנאשם ובת זוגו דאז כגרושים, אך הנאשם אשר חלק על אותו פסק דין, במקום להגיש ערעור בחר לפעול בדרכים המפורטות בכתב האישום.
ב"כ המאשימה הגישה פסיקה התומכת בטיעוניה ועתרה להטיל על הנאשם מאסר בפועל לתקופה ממושכת ומאסר על תנאי משמעותי, מרתיע ולתקופה ממושכת. כן ביקשה לתת ביטוי לאובססיביות בה נהג הנאשם במעשיו הפסולים, שכן אין מדובר במעשה חד פעמי אלא במאות מסרונים.
5. ב"כ הנאשם ביקש לאבחן בין עניינו של הנאשם לבין עניינם של הנאשמים נשוא פסקי הדין שהגישה המאשימה, באשר לטענתו לאותם נאשמים היה עבר פלילי עשיר. לדברי הסנגור, הנאשם שלח את המסרונים באמצעות מתקן בזק ולא פנים אל פנים, והנאשם לא ניסה ליצור קשר ישיר עם אותם דיינים.
אשר לעבירת האיומים, ציין הסנגור כי אין מדובר באיומים ברף העליון ואין מדובר באיומים מפורשים, שכן עיקר העבירות של הנאשם מתבטא בהטחת עלבונות וגידופים.
הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה וחסך זמן שיפוטי יקר, במעשיו לא ניסה הנאשם להשפיע על החלטה שיפוטית, שכן הדיון בבית הדין השרעי הסתיים לפני שנים והנאשם פנה למנהיג הרוחני של העדה הדרוזית, דבר שהוא מקובל בעדה זו, בניגוד למצבו בערכאות האזרחיות.
הנאשם מכה על חטא על כך שעשה שימוש בלשון שלא היה צריך לעשות בה שימוש ובמילים בוטות ומעליבות, שכן הוא חש כבוד רב כלפי השיח והתלונה הוגשה רק בעקבות מילות הגנאי נשוא סעיף א2 לכתב האישום.
הדברים נמחקו בקלות ולא נגרם נזק לרכוש.
הסנגור ציין כי השיח טריף מסר בחקירתו כי הוא לא מפחד מהנאשם.
הסנגור ציין עוד כי פעמים רבות עושים אנשי ציבור שימוש בביטויים בוטים כל פי מערכת בתי המשפט וכלפי שופטים, והם לא מועמדים לדין.
הנאשם מעולם לא שהה בין כותלי בית הסוהר וזהו מעצרו הראשון.
הסנגור ביקש לנהוג כלפי הנאשם במידת הרחמים, שכן הפנים את מעשיו, נוטל אחריות, הודה ומביע חרטה.
אשר לפסיקה שהציגה ב"כ המאשימה, אבחן הסנגור וטען כי מדובר במקרים שונים ובנסיבות חמורות יותר והציג פסיקה בדבר ענישה מקלה בעבירות דומות.
ב"כ הנאשם הפנה לדבריהם של המתלוננים בהודעותיהם במשטרה, אולם ב"כ המאשימה הפנתה דווקא לעמוד השני בהודעת הדיין חלבי, בו ציין במפורש כי הוא חושש מפניו של הנאשם, אשר נהיה להתרשמותו מסוכן יותר ויותר.
6. הנאשם בדבריו לפרוטוקול הביע צער רב והסביר כי פנה לדיין חלבי, אשר לטענתו פגע בזכויותיו, ולאחר שלא נענה, פנה לשיח טריף. לדברי הנאשם, הוא עובד, אב לשתי בנות הגדלות עם אימן. הנאשם הבטיח כי לא יעשה דברים דומים שוב.
7. בת"פ 14673-08-10 (מדינת ישראל נ' מוחמד עומר), הובא בפני עניינו של נאשם אשר איים על כב' השופט רון שפירא בבית המשפט המחוזי בחיפה, שהאריך את מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים, בכך שצעק לעבר השופט, שידאג לשים לו מטען לרכב, בכוונה להפחידו.
בגזר דיני מיום 29/12/10 סקרתי את הפסיקה בעבירות דומות של איומים כלפי שופטים וגזרתי על הנאשם עונש מאסר בן 8 חודשים ומאסר מותנה בן 8 חודשים, זאת לאחר שיישמתי את הפסיקה שתובא להלן, תוך שקילת הנסיבות האישיות של הנאשם בפני.
8. בע"פ 1867/01 (מיארה ואח' נ' מדינת ישראל) נקבע כי:
"אמת, איום על שופט בין במשתמע ובין במפורש, הינו דבר חמור אשר פוגע בעקרונות היסוד של שיטתנו. הוא מהווה פגיעה קשה בשלטון החוק, ככלל, ובפעילות מערכת בתי המשפט בפרט.
יש לעוקרו מהשורש ולגנותו בכל פה. זאת ועוד, איום על שופט על ידי בעל דין, משמעו ניסיון ליצור מעורבות אישית של השופט בסכסוך המתברר בפניו ולהטות משפט על ידי פגיעה באובייקטיביות השיפוטית".
9. בת"פ (חי) 19451-09-09 (מדינת ישראל נ' האני אבו רוקון) ציין כב' השופט פלאח כי:
"כל איום על עובד ציבור, רק בשל היותו כך, מהווה מעשה חמור, העלול לערער את רצונו החופשי בביצוע תפקידו ובכך לערער את יסוד המשטר הדמוקרטי עליו מושתת מדינה מתוקנת ומערבית, כמדינת ישראל".
השופט פלאח הוסיף כי:
"לאחרונה עדים אנו לשרשרת של איומים המופנים כלפי שופטים בפרט ואנשי ציבור בכלל. לצערי הרב, חלק מהאיומים אף מתממשים בדמות מעשי אלימות כלפי האוכלוסיות הנ"ל, עד כדי השלכת חפצים וגרימת נזקים למכוניות ולעיתים אף אלימות פיזית כלפי המאוימים.
אלימות מילוליים עלולה לעיתים להיות חמורה לא פחות מאלימות פיזית, וזאת בשל ליבוי היצרים הטמון בה ושעלול הוא ליפול על אוזניים קשובות וניתנות לשכנוע".
כב' השופט פלאח גזר על הנאשם, שהואשם בעבירות איומים והטרדה טלפונית של שופטת על ידי השארת הודעה מאיימת במענה הקולי של פלאפון השייך לבנה של השופטת, עונש של תשעה חודשי מאסר בפועל, שישה חודשי מאסר על תנאי וקנס על סך 3,000 ₪.
10. בת"פ (ת"א) 8425/08 (מדינת ישראל נ' אביגדור רענן) קבעה כב' השופטת גיליה רביד כי:
"נדמה שלא יכולה להיות מחלוקת בדבר חומרת מעשיו של הנאשם ובכך שאין להקל בהם ראש. בעידן האלימות של ימינו, כאשר איומים כלפי אנשי ציבור, בכללם שופטים, הפכו חזיון נפרץ, ובמציאות שבה יותר משופט אחד במערכת המשפט נתונים תחת אבטחה בשל איומים על רקע מילוי תפקידים, המסר העונשי שצריך לצאת מבין כתליו של בית המשפט חייב להיות ברור וחד משמעי.
השמעת איומים כלפי איש ציבור, על אחת כמה וכמה כלפי שופט, היא רעה חולה שנועדה להטיל פחד אצל מי שאמור למלא תפקידו ללא מורא וחשש. בכוחם של איומים כאלה לא רק לפגוע בשלוות הנפש והחירות האישית של המאוים, אלא אף לפגוע באושיות הדמוקרטיה.
איומים המושמעים כלפי שופט ביחס למילוי תפקידו השיפוטי פוגעים בערך החברתי מהותי ויסודי שתכליתו שמירה על היכולת של השופט לתפקד באופן עצמאי ובלתי תלוי. כל זאת נכון, ללא קשר לשאלה אם השופט המסוים מודע לאיום כלפיו, או לא. איום מסוג זה מערער את הסדר הציבורי ויש בו כדי לזעזע כל אדם השומע את האיום ונחשף אליו.
על אחת כמה וכמה הדבר נכון במקרה שלנו שבו, את חלקם הראשון של האיומים השמיע הנאשם בפני השופטת בתוך אולם הדיונים ואת המשכם – בפני המאבטחים שתפקידם להגן על השופטת ולהתריע בפני כל איום.
שיקולי הענישה במקרה כגון זה שלפנינו אינם מסתכמים רק בשיקולי גמול והרתעת הנאשם, אלא כוללים גם את הרתעת הרבים. האינטרס הציבורי מחייב הבעת מסר עונשי מחמיר ורציני שאינו מתיישב עם המלצת שירות המבחן ועם עתירת הסנגור.
אני נכונה לקבל את העובדה שהנאשם היה נתון בסערת רגשות על רקע נושא בעל רגישות מיוחדת הנוגעת לילדיו ועם זאת, בהליכים המתקיימים בבית המשפט משולבות מדרך הטבע אמוציות רבות. פעם זהו אדם שנשללת חירותו בגלל מאסר המוטל עליו, פעם זוהי מחלוקת שבין בני זוג ופעם על המדוכה אלה ממונית כבדה. סערת רגשותיו של הנאשם אינה יכולה לזכותך להתחשבות רבה מידי בעניין הנסיבות".
בסופו של יום, לאחר שהשופטת התחשבה בהודאת הנאשם, חרטתו ובנסיבותיו האישיות והמשפחתיות, ועל אף הרשעותיו הקודמות, גזרה עליו מאסר בפועל למשך 4 חודשים ומאסר על תנאי למשך שמונה חודשים למשך שלוש שנים.
11. בת"פ (טב') 2220/05 (מדינת ישראל נ' גרמה אליאב) כאשר היה מדובר באיום לרצוח שופט בתום הדיון באולמו קבע כב' השופט פורת כי עבירה של איומים כלפי שופטים פוגעת פגיעה קשה באושיות השלטון וקבע עוד כי לעיתים המרחק בין השמעת איום לבין ביצועו בפועל אינו רחוק.
כן קבע כי:
"החברה הישראלית השסועה שסעים קשים ידעה משך שנים כי אין לפגוע או לאיים על הדבק המחבר את החלקים השונים של החברה. הדבק המחבר הוא שלטון החוק. נציגיו של שלטון החוק הם בראש ובראשונה השופטים ולאחריהם נציגי הרשויות העוסקים באכיפת החוק. ניסיון להלך אימים על ששופט כמוהו כרמיסת החוק ברגל גסה ובראש חוצות.
עבירת איומים, כשהיא נעברת כנגד כל אדם בחברה, פוגעת בשלוות הנפש, הביטחון והחרות של האדם. החברה קבע את העבירה על מנת להגן על אותם ערכים מפני פגיעה. איומים המושמעים כלפי שופט, ביחס למילוי תפקידו השיפוטי, פוגעים בערך חברתי מהותי ויסודי שתכליתו שמירה על היכולת של השופט לתפקד באופן עצמאי ובלתי תלוי. השמעת איומים כלפי שופט, מטרתה לגרום לשופט לסטות מקו מצפונו ובכך לגרום לעיוות דין.
השופט בשבתו על כס השיפוט, מהווה חוליה במערכת המשפט, איום בפגיעה בשופט משמעותו איום בפגיעה במערכת המשפט כולה. קיומו של משטר דמוקרטי חופשי, תלוי בקיומה של רשות שיפוטית עצמאית, חזקה ובלתי תלויה (ראה לעניין זה בג"צ 506/89, ידידיה בארי נ' אמירה כוכבא שבתאי ואח' פד"י מד' 1 עמוד 610)".
כב' השופט פורת גזר על הנאשם, אשר לא הביע צער וחרטה על מעשיו, גם לאחר שהורשע בבית המשפט עונש של 4 חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה בן 6 חודשים למשך שלוש שנים, קנס בסך 1,000 ₪ וחתימה על התחייבות.
12. בת"פ (חי) 4450-06-08 (מדינת ישראל נ' שמעון סוסן), גזרה כב' השופטת פרדלסקי על נאשם שאיים על שופטת והטרידה באמצעות הטלפון מאסר בפועל בן 12 חודשים ומאסר מותנה בן עשרה חודשים למשך שלוש שנים.
13. ניתן לראות אפוא, בחלוף השנים, כי קיימת מגמה של החמרה בענישה, לאור העובדה כי מדובר בעבירה חוזרת ונשנית, ואף מסלימה כפי שציין כב' השופט פלאח בפסק דינו דלעיל.
14. העבירות שעבר הנאשם הן עבירות חמורות: הנאשם שלח עשרות ואף מאות מסרונים בלשון בוטה, מעליבה ומגונה, כלפי הדיינים שדנו בעניינו – השיח טריף – ראש העדה הדרוזית בישראל והשיח חלבי, דיין בבית הדין הדרוזי השרעי בעכו, כל זאת על רקע אי שביעות רצונו של הנאשם מהטיפול בעניינו.
הנאשם בחר שלא לפעול על פי הוראות הדין, שלא להגיש ערעור על פסק הדין, שלא להתלונן בפני הגופים המוסמכים, אלא לשלוח לדיינים מסרונים אשר כאמור כללו תכנים של גידופים נגד השיחים הנ"ל כדי להשחית ולבזות את דרכי שפיטתם, לרבות איומים בפגיעה בשיח חלבי. כך למשל במסרון מיום 04/11/10 (סעיף יג') אומר הנאשם "לי אין מה לאבד, אני אגמור עם חאתם חנקש, מוות לי ולא".
בתאריך 13/11/10, כותב הנאשם: "אני לא פרייר, אני אפגע בכבודה של הבת של חאתם" (סעיף כב'), ובמסרון אחר מתאריך 12/02/11, כותב הנאשם: "אל תדאג אדוני, אני עוד אגרום לחאתם ללכת הביתה, אני מבטיח" (סעיף לג'). בתאריך 13/02/11 כותב הנאשם: "אני עוד אפרסם את זה ברחובות", וזאת ביחס למסרון קודם בו הוא כותב "אשתו של גליל פרג' מזדיינת עם שיח חאתם" (סעיפים לט' + מ').
כאמור, בין היתר, נקט הנאשם כלפי הדיינים הנ"ל בלשון בזויה, מכוערת, תוך שימוש בשפה גסה ובוטה הכוללת הן עלבונות על רקע אישי, הן עלבונות על רקע דתי והן הבעת חוסר אמון ביושרם ובהגינותם של הדיינים הנ"ל.
לא זו אף זו, אלא הנאשם כתב על קירות בית הדין השמצות גסות, לרבות מילים מגונות ומכוערות הכוללות ביטויים כגון: "בית הדין הדרוזי המושחת", "גנבים", "זבלים", "בית הדין של הזונות" ו"בית הכופרים".
על פי עדותו של המתלונן הדיין השיח חאתם חלבי "ברצוני לציין לאחר שהבינותי שמדובר באדם לא צפוי המסוגל להכל, אז אני לא מתבייש להגיד שאני פוחד מאדם כמו אמין אבו פח'ר שמסוגל לכל…" (שורות 16-18 בהודעתו מיום 16/02/11, עמוד 2).
אין צורך להכביר מילים על השלכות התנהגותו זו של הנאשם, הן ביחס לפגיעה בשמם הטוב, כבודם ומעמדם של המתלוננים, הן ביחס לפגיעה באמון הציבור, בדיינים עצמם ובבית הדין בו הם מכהנים והן באפשרותם למלא את תפקידם ללא חשש, ללא מורא וללא משוא פנים שעה שהם נתונים ב"מתקפה תקשורתית", כגון זו שתקף אותם הנאשם, אשר שלח כאמור כ-300 מסרונים, 40 מהם מצוטטים במפורט בעובדה מס' 1 לכתב האישום.
אין לי אלא לחזור ולאזכר את קביעותיהם של בתי המשפט אשר קבעו כי יש להחמיר בעבירות אלה שהן עבירות כלפי שלטון החוק, סדרי החברה התקינים ואלה האמונים על יישומם – הדיינים והשופטים.
15. מן הצד השני – הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה, לחובתו הרשעה קודמת אחת משנת 1999 בעבירות משנת 1998 ולדבריו, אשר לא נסתרו, תפקד באורח נורמטיבי ועבד לפרנסתו בתחום האלומיניום.
הנאשם הביע חרטה על מעשיו, אמר כי אין לו דבר נגד הדיינים והבטיח שלא יעשה דברים כאלה שוב.
הנאשם מעולם לא ריצה עונש מאסר ולדברי סנגורו זה לו מעצרו הראשון.
הסנגור ציין בצדק כי הנאשם לא איים על המתלוננים פנים אל פנים ולא התעמת איתם, אלא שלח את הגידופים והאיומים באמצעות מכשיר הטלפון הסלולארי שלו למכשיר הטלפון הסלולארי של השיח טריף, ואף כתב את הדברים על קירות בית הדין ולא הביע אותם בפומבי בפניהם של הדיינים הנכבדים.
לא זו אף זו, אלא מסתבר כי המסרונים אשר נשלחו במהלך השנים 2010 עד מעצרו של הנאשם בחודש פברואר 2011, נעצרו אצל השיח טריף ולא הועברו לידיעתו של השיח חאתם חלבי, אשר היה למעשה נשוא אותם מסרונים, הן בהכפשות והן באיומים. כך מציין השיח בהודעתו מיום 23/01/11, כי: "אני רוצה לציין כי שופט חלבי חאתם לא ידע על ההודעות האלו ולא ידע על איומים כלפי משפחתו" (שורות 27-28) והשיח טריף אף לא הגיש תלונה במשטרה למרות האמור במסרונים, כי לטענתו סבר שהעניין מטופל בשל תלונה שהגיש בעבר השיח חלבי. השיח טריף אישר עוד כי כלפיו לא הופנו איומים אלא רק מילות גנאי וקללות ואישר כי התלונה הוגשה רק לאחר כתיבת הכתובות המגונות על בית הדין. אז גם הועבר העניין לקב"ט בית הדין.
להתרשמותי, מבין הנאשם את השלכות מעשיו על חירותו, ומבין כי הדרך הנכונה עתה לחלוק על פסיקה אשר הוא סבור שניתנה בטעות, היא על דרך של פנייה לערכאת הערעור ולא בנקיטה בדרך בה נקט.
16. בנסיבות אלה, לאור הפסיקה שהוצגה, לאור המגמה אליה התייחסתי בדבר החמרה בענישה ולאור נסיבותיו האישיות של הנאשם אני דנה את הנאשם לעונשים דלקמן:
אני דנה את הנאשם למאסר בפועל לתקופה של 7 חודשים שיחושבו מיום מעצרו -13/02/11.
אני דנה את הנאשם למאסר על תנאי לתקופה של 8 חודשים למשך שלוש שנים והתנאי הוא – כי לא יעבור אחת העבירות בגינן הורשע.
זכות ערעור תוך 45 יום.
<#4#>
ניתן והודע היום כ"ח אדר ב תשע"א, 03/04/2011 במעמד הנוכחים.

5129371

אורית קנטור 54678313
54678313

אורית קנטור, סגנית נשיא

הוקלד על ידי: אלינה צ'רקסקי